<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ה' שער ה'</h1>
<h2>דף י.</h2>
ואפטרופוס שתפס לבעל חוב בשביל יתומים תפיסתו תפיסה, דיד בעלים הוא.
<h2>דף לח:</h2>
וכתב רבינו הרשב"א ז"ל, שאם רצה אחר לפקח בנכסים האלו בתורת אפטרופוס ולא בתורת אריסות, מעמידין בידו ואין מעמידין את הקרוב, מהא דאמרינן בגמרא ולוקי אפטרופוס לעולם ומשני אפטרופא לדקנני לא מוקמי. פירוש מאחר שאינו מצוה כ"כ כמו לקטנים, לא יעשו ב"ד אפטרופוס. משמע הא רצה אחר להיות אפטרופא ולפקח בנכסים שומעין [לו]. ודוקא כשלא שמעו שמת. אבל שמעו בו שמת, אע"ג דבעי אחר להיות אפטרופא, יורש ממש חשבינן ליה, ולא יניח היורש ביד אחרים, וכדאמרינן גבי ההיא סבתא דשמעו בה דשכיבא אמר אביי תילתא יהבי לאחתא ותילתא לינוקא ואע"ג דאין מורידין קטן לנכסי שבוי. ומיהו במטלטלי דשבוי, אפילו שמעו בו שמת, מעמידין אפטרופוס, דילמא מכליא קרנא ואי אתי שבוי לא משכח ולא מידי, כדאמרינן משמיה דשמואל שבוי (בנשבה) [שנשבה] והניח קמה לקצור ענבים לבצור וכו' ב"ד יורדין לנכסיו ומעמידין להם אפטרופוס, דאמרינן (דלא) [דילמא] שמיט ואכיל אילו הורידו בו קרוב. וה"ה לשמעו בו שמת דאיכא חששא דמכליא קרנא. אבל בקרקעות מוקמינן קרוב. ודוקא לתלוש ולאכול, אבל לירד ולמכור לא. וכל אלו הענינים פרק המפקיד.
<h2>דף לט.</h2>
כתב הר"ם פ"י דנחלות, קטן שהגדיל אפילו היה אוכל ושותה יותר מדאי ומפסיד אין מעמידין לו אפטרופוס אלא אם כן צוה אביו או מורישו שלא יתנו לו אא"כ יהיה כשר ומצליח, או שלא יתנו לו עד זמן פלוני. השוטה והחרש הרי הן כקטנים, ומעמידין להם אפטרופוס ע"כ. והטעם כשהגדיל ואפילו מפסיד, כי אין ב"ד חייבין רק לקטנים. כדאמרינן אפטרופא לדקנני לא מוקמינן.
ושם, אין מורידין קטן לנכסי שבוי דילמא מפסיד להו. ולא קרוב לנכסי קטן דילמא מחזקי בהו. ואפילו קרוב מחמת קרוב. ואפילו קרוב מחמת (אחוה, אם אינם) [אחי האם שאינם] ראויין ליירש. וכתב רי"ף ז"ל משמיה דרב צמח גאון ז"ל, מעות של קטן ממנין עליהן אפילו קרוב, דאמרינן [להלן ע' ע"א] מעיינין איניש דמעלי ושפו נכסיה. ולא פלוג רבנן בין קרוב ובין רחוק. ואף רב הונא דקאמר ולא קרוב לנכסי קטן, במקרקעי קאמר, ולא במעות. הלכך מעות קטן יהבינן להו אפילו לקרובים ע"כ. וקרקעות דקטן נמי, דאין מורידין להן קרוב, דוקא כשהקרוב הוא חלוק ואין נזון ומ[ת]פרנס ביחד, ואיכא חששא דשמא יטעון זה חלקו. אבל כל זמן שהן מתפרנסים ביחד, בחזקת האחין השותפין הן, ורשאין האחין הגדולים לירד ולהשביח, וליכא חשש מחזקה. ואם אמרו לב"ד ראו מה שהניח לנו אבינו השביחו לעצמן, כלומר נוטלין בחלק אחיהן [כמו] האריס כ"ז שהן ניזונין ביחד, ומשום כך ב"ד נותנין להן רשות לירד לנכסים ולהשביח לעצמן. ומעשה דסבתא, משום דאין קטן מתפרנס יחד עם ברתא דאשתארא. אלו דברי הראב"ד ז"ל ודברים נכונים הן עכ"ל רבינו הרשב"א ז"ל.
<h2>דף לט:</h2>
ומעשה דסבתא דהוה לה תלתא בנתא, אישתבאי איהי וחדא ברתא, הנך תרתי בנתא שכיבא חדא מינייהו ושבקת ינוקא. אמר אביי היכי לעביד, לוקמינהו לנכסי בידא דאחתא דילמא שכיבא סבתא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן, לוקמינהו בידא דינוקא דילמא לא שכיבא סבתא ואין מורידין קטן לנכסי שבוי. אמר אביי הילכך פלגא יהבינן לאחתא ואידך פלגא מוקמינן ליה אפטרופא. רבא אמר מגו דמוקמינן אפטרופא לפלגא מוקמינן נמי לאידך. שמעו דשכיבא סבתא אמר אביי תילתא יהבינן לאחתא ותילתא יהבינן לינוקא ואידך תילתא דנקא יהבינן לאחתא ודנקא מוקמינן אפטרופא לינוקא. רבא אמר מגו דמוקמינן אפטרופא לדנקא מוקמינן אפטרופא לאידך דנקא. והילכתא כרבא. פירוש דנקא שתות. וה"ה שמתחלה ההוא דנקא דיהבינן לינוקא, דהוה לן למיחת ביה אפטרופא, דב"ד אביהן של יתומין. אלא דאי אחית ביה ינוקא עד דמוקמינן ליה אפטרופא שפיר דמי. אבל בהא דנקא לא נחית ליה כלל. אלא דוקא ביד אפטרופא מוקמינן ליה.
<h2>דף עד:</h2>
ואמרינן פרק איזהו נשך דאין אפטרופוס מקבל מי שפרע.
